בסוף ינואר תחילת פברואר מתחילה פריחת הכלניות בנגב המערבי. ישנם מספר מסלולים שניתן לעשות באזור הגדול הזה, שבהם נשלב, פריחה, מים, קולינריה, אטרקציות לילדים, והיסטוריה.
לפני שנתחיל קצת הסבר על הכלניות. הכלנית היא צמח רב עונתי, עם פקעת שמתחדשת בכל שנה, ששמו ניתן על ידי חוקר תנ"ך יהודי במאה ה־19, עמנואל לעף, בספרו "צמחי היהודים". בניגוד למה שחושבים, לפרח הכלנית יכולים להיות חמישה עלי כותרת, או שישה! צבע הפרח נקבע מסוג האדמה בה הוא נטוע, ויכול לנוע מצבע לבן, ורוד, סגול, כחול, ועד לאדום הפופולארי בנגב המערבי וברוב חלקי הארץ.
לפרח שעבר הפריה/האבקה באמצעות חרקים, מתפתחת טבעת לבנה במרכז הפרח. ניתן לזהות את הכלנית גם על ידי "סינר" ירוק, כ־1 ס"מ מתחת לתפרחת, שמעטר את הגבעול.
הכלנית היא אחד משלושת פרחי הכנ"ף (כלנית, נורית, פרג - זה סדר הפריחה), שפורחים ברצף החל מדצמבר (כלנית) ועד לחודשים אפריל- מאי (פרג). את הפרג ניתן לזהות על ידי ארבעה עלי כותרת בלבד, שכתם שחור בבסיסם, ואין לו את הסינר הירוק על הגבעול. את הנורית אני מזהה בשיטת האלימינציה - כלומר היא לא כלנית ולא פרג. בעונות גשומות במיוחד, ניתן בתחילת חודש מרץ לראות את שלושתם פורחים באותו מישור...
זהו - מיצינו. ועכשיו למסלול הטיול הראשון (בהמשך אפרסם מסלולים נוספים).
1. אתר חץ שחור (רושמים בוויז "אנדרטת חץ שחור") – האתר מספר את סיפור תקופת המסתננים מרצועת עזה לתוככי ישראל בין מלחמת השחרור (1948) למבצע קדש (1956). אתר מרשים במיוחד, המגולל גם את סיפור הפעולות הנועזות של יחידה 101 (בפיקודו של אריאל שרון). האתר גם מנציח את סיפורו של רב-סרן סעדיה אלקיים ("סוּפָּפּוֹ") מגדוד 890. מהאתר ישנה תצפית ייחודית לכיוון רצועת עזה. לקראת סיום מלחמת העצמאות, ב־25 לפברואר 1949, נחתם הסכם הפסקת האש בין ישראל למצרים. בכניסה לאתר ישנו צריף "בית שביתת הנשק" שבו סוכם, שהחל מ־1951 ועד 1967, יערכו בו המפגשים בין הצבאות לצורך החלפת שבויים, החלפת סחורות, וכיו"ב.
2. אתר הכלניות בצומת סעד (רושמים בוויז "צומת סעד") – לאחר הפניה שמאלה מכביש 232 לכביש 25, נחנה ליד תחנת האוטובוס בצד ימין (מיד אחרי הפניה) ונעלה על השטח מדרומה לנו. בצומת סעד ישנו אתר כלניות מרשים ממש בצד הדרך.
3. בתרונות בארי – בתרונות בארי ("בתרונות" בגלל האדמה החרוצה -מעשה ידי הטבע) הוא שֵם כולל לשלושה אתרים באזור:
3.1. בארי הישנה (רושמים בוויז "בארי הישנה נח'אביר") – קיבוץ בארי נוסד בלילה אחד, מוצאי יום כיפור 6/10/1946, יחד עם עוד 10 נקודות אחרות בנגב המערבי, במבצע התיישבותי שקבע את הגבולות הדרום-מערביים של המדינה. שני בניינים מבוצרים (ניתן לראות על קירותיהם את צלקות הירי בהגנה על הישוב) שנשארו מהישוב המקורי של בארי נמצאים במקום שקרוי "ואדי נחביר". המקום מציין גם את מפעל המים שהובילו מים לנגב המערבי ממאגר המים בנירעם. בקרבת האתר, יש מקום לפיקניק, עם שולחנות ומתקני משחק לילדים.
3.2. נמשיך לנסוע בדרך הצרה ונראה בשטח בונקרים שנבנו על ידי הצבא הבריטי, טרם הפלישה לרצועת עזה במלחמת העולם הראשונה (1917). כשהדרך תתפצל (מזלג בצורת Y), נבחר בנתיב השמאלי וניסע אל דרך הבטון, אותה סללו הבריטים כחלק מהכשרת תשתיות לאזור, לכיוון מפעל הגופרית (רושמים בוויז "מפעל גופרית ישן"). לאחר שהבריטים כבשו את האזור, הם ניסו להקים מפעל גופרית (יש מחצבי גופרית באזור), שישרת את האוכלוסייה היהודית, הערבית, ויכניס גם כסף לבריטים...עצם הקמת המפעל, מראה שלא הייתה להם התובנה של מורכבות המצב באזור. כמובן שהמפעל נכשל ונסגר לאחר זמן קצר.
3.3. ממפעל הגופרית, נעלה על דרך הבטון וניסע צפונה בואכה אנדרטת אנז"ק (רושמים בוויז "יד אנז"ק"). השם אנז"ק (ANZAC- Australian and New Zealand Army Corps) הוא שם קיצור של הכוחות האוסטרלים והניו-זילנדיים שהשתתפו בכיבוש הארץ במלה"ע הראשונה, במסגרת הכוחות הבריטים. אם יתמזל מזלנו, נראה בדרך, על צמרות העצים הפרושים משני צידיה, עופות דורסים גדולים יפיפיים עם כנפיים שחורות – בשם דָאיוֹת.
4. ניתן לסיים את היום בפיקניק בבתרונות בארי, או לחילופין לנסוע לפארק אשכול (במידה ויהיה פתוח), או לבקר במחלבת צאלה - גבינות משק צאן, או לגשר החבלים על נחל הבשור המלא באגמיות, צבי מים מתוקים ודגה (הארוך ביותר בארץ - חוויה), שם יש מספר נקודות מוצלות לפריסה.
לא לשכוח להביא אתכם שקיות אשפה, ולמי שיש מקום באוטו לכיסאות מתקפלים – יחסוך לעצמו ישיבה על האדמה במידה והשולחנות יהיו תפוסים.
מצורפת מפת האזור בציון נקודות הביקור.
