לפעמים אני אוהב קצת ללכת לאיבוד. שלשום (7/2/2021) עליתי לרכב ונסעתי לאזור המזרחי של כביש 6 - לא רחוק מביתי. זכרתי שהפריחה שם מדהימה ופחות ידועה, אז נסעתי.
גם זכרתי שיש באזור מבנה אדיר, שמעטים מכירים, אפילו לא רוב מורי הדרך. משהו שהכרתי מפעם. מין מקום שהוא רק שלי כזה...
הגעתי למקום, ואכן האזור המיוער היה מרוצף במרבדי רקפות. מידי פעם כלניות ניסו לשבור את המונופול ה"רקפתי", אחריהן בצבצו כחוונים, חמציצים, חרציות ועוד מיני פרחים שסירבו להזדהות בפניי...השוּמָר כבר הצמיח את עליו הדקים, יחד עם הלחמית ושאר הירוק שעושה נעים בעיניים ובלב...
ובמרכז החגיגה, בין עצי חורש הקק"ל שנשתל אי-שם בשנות ה־50, עומד לו מבנה בגובה של 10 מטרים, שכל תפקידו לפני מאות שנים (ועד לתחילת המאה ה־20), היה לשרוף את אבן הגיר הגרוסה שהביאו אליו מהמחצבות באזור – וליצור סיד. הכבשן היה כל כך גדול, וכל כך גבוה, שאני מתאר לעצמי שבאותם זמנים, היו כל תושבי הסביבה רואים את האש הפורצת מקצהו העליון של הכבשן, ומעריצים את העוצמה והחום מהמבנה, שהשתמר לאורך כל כך הרבה שנים - עד ימינו אנו (אם כי הוא כבר לא פעיל לפחות 90 שנה).
כשנכנסתי לתוך הגומחה דרכה שמו את עצי הבעירה, הגעתי לארובה, והתמלאתי התפעלות מהמסיביות ומהגובה של המבנה. שווה לבקר ולשמוע את סיפור כבשני הסיד העתיקים בישראל בכלל, ואת סיפור המקום בפרט למול עוצמת המבנה והפריחה.
המקום לא מופיע במפות הWAZE. למי שלא מכיר, אני מבטיח שברגע שיאפשרו טיולים בקבוצות של 20-30 איש – ניסע לשם ביחד. בינתיים חשבתי לשתף אתכם בדרך החוויה.
