מבוא:
מקור השם "תל שקמונה" לא ידוע - אולי מעצי השקמה שגדלו באזור? אולי מפרי עץ התות השחור שנקרא ביוונית סְקָמִינְיָה, ואולי ע"ש האל הבבלי שוּקְמוּנָה? כנראה שלעולם לא נדע...
מה שידוע הוא שהתל הוקם לפחות 1500 שנה לפני הספירה על ידי המצרים ששלטו באזור. החוף הסלעי הצמוד לעיר המצרית הגן עליה מפני תקיפות מהים, ומצד שני הקל עליה בדייג באזור שנראה כחממה לדגים.
למרות כל זאת, הישוב עבר מספר מקרים בהם הוא נחרב בידי כובשים ונמצאו בו ממצאים (פסלים, חרסים, מטבעות) מצריים, בבלים, ישראלים, פיניקים, אשורים, פרסים, יוונים, רומים, ועוד... עד התקופה הביזנטית (רוב הפסיפסים באתר הם מהתקופה הזו) שבסופה נחרבה העיר על ידי המוסלמים.
האתר:
איך מגיעים? נקליד ב־WAZE "תל שקמונה". התוכנה תוביל אותנו לכביש הכניסה הדרומי לחיפה, ומשם לכיוון המכון לחקר האגמים והימים – שם נחנה בחניה.
נעלה על התל בדרך הפונה דרומה ממגרש החניה ונתצפת על האזור. במרחק של כֶ־60 מטר מהתל נראה את הלגונות הכחולות המחלקות את החוף למספר בריכות אינטימיות. אזור זה הוכרז בשנת 2008 כשמורת טבע ימית. מדרום נראה את העיר הרומית/ביזנטית השוכנת למרגלות התל – בצמוד לחוף.
נראה שם את המחסנים הקדומים שהכילו את הסחורות שבאו ויצאו מנמלה של העיר העתיקה, את בית ארבעת המרחבים – הבית השמור ביותר בארץ מתקופת בית ראשון, את אזור התעשייה בה ייצרו את צבע הארגמן מחלזונות הים הנדירים. נראה בתים מאובזרי פסיפסים מהתקופה הרומית ביזנטית, כתובת יוונית בה נכתב: "המקום הזה הוא של הימים המאושרים (או הטובים)". בחודשי החורף והאביב נתענג על פריחת עדעד כחול וחרצית עטורה.
מעברו המזרחי של כביש הכניסה לחיפה (ניתן להגיע עם רכב בלבד – לא ניתן לחצות את הכביש בנקודה זו!), נראה את המשכו של התל (נאתר אותו על הכביש באמצעות אנדרטה של עוגן ברזל), שם ישנן מערות קבורה – רובן מהתקופה הרומית-ביזנטית (מאות 1-7 לספירה), ופסיפס יפהפה של קפלה ביזנטית מהמאה ה־6 לספירה, שנשתמר כמעט בשלמותו.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
