מבוא:
אנדרטת מגילת האש הוקמה על ידי האמן נתן רפפורט (ניצול שואה) כחלק ממערך אנדרטאות לזכר השואה שהקים ברחבי הארץ והעולם (ורשה, ניו ג'רזי, יד מרדכי, נגבה, בית הגדודים, תל השומר, תל יצחק ועוד...).
שלוש שנים עבד נתן רפפורט על האנדרטה עד שהוקמה בשנת 1972 ביער הקדושים שבהרי ירושלים, סמוך למושב כסלון, בגובה של 600 מטר מעל פני הים.
התוצאה מופלאה. 14 טון של ברונזה המתנשאים לגובה של 8.5 מטרים, מהווים את אחת מיצירות הפאר של רפפורט.
האתר:
איך מגיעים? נקליד ב־WAZE "אנדרטת מגילת האש". התוכנה תוביל אותנו לכיוון מושב כסלון, בדרך יפיפייה שחוצה את הרי ירושלים. בשלב מסוים תפנה אותנו התוכנה לכביש המקיף את המושב מצדו הדרומי – בואכה לאנדרטה.
נחנה את הרכב וניכנס לשביל קצר בן 50 מטרים שיוביל אותנו לרחבה שמול האנדרטה.
המראה מרשים. בצד ימין של הרחבה ישנה מצבה בה כתוב חלק מקטע שכתב נתן רפפורט: "את מילותי יצקתי בברונזה והצבתין באבן, דוממות הן, כבדות ונצחיות". משפט זה גם מופיע על מצבתו בבית הקברות סגולה, פתח תקווה.
האנדרטה מעוצבת כגווילי תורה פתוחה הבאים לסמל שני דברים:
1. הבעת העם היהודי כעם הספר.
2. סיפור המגילה בספר יחזקאל המבשר גם על החורבן וגם על הגאולה.
ואכן, הגוויל הימני של הפסל עוסק בחורבן הגדול ביותר של העם היהודי - השואה. ניתן לראות את יאנוש קורצ'אק צועד עם ילדי בית היתומים הצועדים אל מותם, מלווים ע"י חיילים נאצים עם קסדות נטולי פנים, את הנשים הכורעות לתחנונים, את הגְדֶרוֹת וההשפלה. בחלק העליון יותר נראה את המאבק, את הגבורה, את האש, בקבוקי המולוטוב, יהודי שמניף אבן למול הטנקים הקטנים חסרי הרוח... בהמשך הגוויל נראה את מחנות ההשמדה, את העובדים עד מוות, את הגופות והחורבן, עד שלבסוף מגיעים הכוחות היהודים ומצילים את הנותרים. רואים את העלייה הבלתי לגלית, את היהודי שזוקף שוב את גבו, את הסירות, החלוצים, בני החורין.
הגוויל השמאלי מתאר את תקומת העם בארצו לאחר השואה. את האם הנפרדת מבנה שהולך להילחם על חירותו (מלחמת השחרור?), את האישה ההרה שמראה על המשכיותו של הדור, את פרי הארץ ומנהיגיה המובילים לעצמאות.
בהמשך נראה את מלחמת ששת הימים, שחרור הכותל, הרב גורן, וסגירת המעגל – חיילים נושאים את המנורה בסגנון שער טיטוס, ריקודי הורה, כנפי המשיח בן דוד (דוד המלך עם הנבל) ודגל ישראל.
בתוך המגילה חקוק על הברזל חזון העצמות היבשות מספר יחזקאל, כשתוך המגילה גם מזכיר את ארובות המשרפות במחנות ההשמדה – מחניק מצד אחד, ומעודד לימים אחרים מצד שני.
אתר מרגש לכל הדעות. במקום אין שירותים או מתקני פיקניק.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
