מבוא:
בדרום בקעת הירדן, כ־5 ק"מ צפונית לים המלח, ישנו מנזר יווני-אורתודוכסי מרשים, עם סיפור מעניין וכניסה חינמית.
המנזר ממוקם ליד מעיין שהיה שייך בתקופה המקראית לישוב העברי בית חוגלה הנזכר בספר יהושע (פרק ט"ו פסוק ט). המנזר הוקם לראשונה על ידי הנזיר הירונימוס (345-420 לספירה), שנודע בכך שתרגם את התנ"ך ללטינית (מעברית ויוונית). הירונימוס הפקיד את מפתחות המנזר בידי הנזיר גרסימוס שנודע כאיש בעל ידע בשפת החיות, ונחשב בנצרות היוונית-אורתודוכסית כפטרון החיות.
אגדה מספרת כי הוא חי עם אריה שחילץ קוץ מכף רגלו ועם חמור. עם שניהם היה יוצא פעם בשבוע לירושלים לערוך קניות. האריה שמר עליהם והחמור סחב את המוצרים שקנה. לכן בכניסה למבנה הכנסייה נראה את פסליהם של האריה והחמור.
בשנת 614 פלשו הפרסים לארץ, חירבו את המנזר ושחטו את כל הנזירים שהיו בו באותה עת. את עצמותיהם וגולגולותיהם ניתן לראות בארונות המוצגים בקומה השנייה – בכניסה לאולם המרכזי בכנסייה.
הכנסייה הנוכחית נבנתה בתקופה הצלבנית, אולם רעידות אדמה והתקפות של מוסלמים ושודדים, גרמו לכך שהיא שופצה מספר פעמים – הפעם האחרונה במאה ה־19.
בשנות ה־70 של המאה ה־20, פעל אב המנזר דאז (כריסטוס) להפוך את המנזר למרכז תיירותי נוצרי. הוא הקים במקום פינת חי (כולל טווסים), סככות לצליינים, שירותים נקיים, מזנון וחניה גדולה ומרווחת. כמו כן הוא שילב את הנזירים בעבודת חקלאות ומרעה יחד עם תושבי יריחו הסמוכה. במקום גם פועל בית חרושת לפסיפסים – מקום נחמד לביקור.
האתר:
איך מגיעים? מקישים ב־WAZE "מנזר דיר חג'לה". התוכנה תוביל אותנו לכביש 90. כ־4 ק"מ צפונית לצומת בית הערבה נפנה מזרחה לכביש הגישה למנזר. נגיע ונחנה בחניה.
הכניסה למנזר היא דרך שביל כשבצדו השמאלי נראה את בית החרושת לפסיפסים (כניסה דרך חנות המפעל), ומצדו הימני את השירותים. פסלי האריה והחמור יבשרו לנו כי הגענו לפתח מבנה המנזר עצמו.
המבנה הוא טיפוסי לתקופה הצלבנית (מאות 11-13 לספירה). בקומה התחתונה ישנה הקריפטה הביזנטית שהיא מבנה תפילה עם ציורים בני 1500 שנה, אולם הכניסה לשם איננה אפשרית למעט תיאום מראש.
נעלה לקומה השנייה. לאחר שנעבור את חדר הזיכרון (עם הגולגולות) ניכנס לכנסייה שהיא מרשימה. רצפתה עשויה מפסיפס, וקירותיה מקושטים בתמונות מסיפורי הנצרות. התקרה משובצת בציורים מסיפורי התנ"ך, ובצידה המזרחי נראה את האיקונוסטטיס (קיר תמונותיהם של קדושי הכנסייה).
למרות שהכניסה חינם, אל תצפו שהנזירים והנזירות יקבלו אתכם בחיוך. הם לא, אלא אם אתם צליינים יוונים-אורתודוכסים. למרות זאת המקום שווה ביקור.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
