"ווואאווו, זה ממש חוץ לארץ...", קראה אחת ממשתתפות הטיול כשהגענו לאגם המופלא והלא ידוע הזה.
ברמת הגולן ישנם מספר מאגרי מים מופלאים. כאלה שמשתלבים עם הנוף, עם הטבע (למרות שהם אסורים לרחצה!), נותנים הרגשת חיים גם לאזורים הפחות ירוקים ברמת הגולן, ויש שטחי צל מסביבם להרגעות, לקפה, ולחוויה עם הטבע. אגם בוטמיה הוא אחד מהם.
אם ניסע צפונה על כביש 98 ברמת הגולן (הכביש המזרחי ביותר ברמה"ג), כ־10.5 ק"מ לאחר שנעבור את קיבוץ מגשימים נגיע לצומת שלידה אנדרטה לזכר לוחמי גדוד 53 במלחמת יום כיפור. גדולתה של האנדרטה הוא בסיפור שעומד מאחוריה. מעשה בחטיבה 188, שהגנה בחירוף נפש על רמת הגולן, החל מרכס הבָּשָנִית (הקרוב להר בנטל) ועד למבוא חמה בדרום רמת הגולן.
החטיבה "חטפה" את רוב התקפות הצבא הסורי בשלושת הימים הראשונים ללחימה, ובזכות לחימה עיקשת תוך הקרבה עצמית של מפקדיה, קציניה וחייליה, בלמו את הבקעת הצבא הסורי לכנרת ולבקעת הירדן. עד לפני זמן לא רב לא סיפרו הרבה על החטיבה - כי לא נשאר מי שיספר. רוב מפקדי החטיבה נהרגו בקרבות של הימים הראשונים. גדוד 53 היה חלק מחטיבה זו. סיפור הגדוד מצוין על שלט הסברה גדול באתר האנדרטה.
לאחר שנבקר באנדרטה, נפנה ימינה לדרך צרה שחלקה הוא כביש עפר כבוש, ולאחר כ־1 ק"מ נפנה שוב ימינה. לעיננו ייחשף אגם מרהיב.
זהו אגם בוטמיה שנוסד ב־1974 (אחד משלושת המאגרים הראשונים ברמת הגולן), ושטחו 5 קמ"ר. האגם מוקף עצי אקליפטוס, נוף הררי, ופינות צל (אין מתקני פיקניק). לעיתים נראה באגם עופות מים שעצרו לסעודה קצרה מהדגים שבאגם, שהובאו בכדי לאכול את האצות. כמובן שככל שעונת הקיץ תיכנס, ירדו מי האגם – לכן אני ממליץ לבקר במקום לא יאוחר מסוף יוני. שווה!
