מבוא:
אם מעניין אתכם אתר עם סיפור גבורה, שולחנות פיקניק, ברזיות, שטחי צל, פריחה מקסימה בעונות החורף והאביב, ותיעוד נדיר, אנדרטת שיירת יחיעם תמלא את מבוקשכם. סיפור שהיה, כך היה...
במלחמת השחרור, אחד מהיעדים המרכזיים של המלחמה בחלקה הראשון היה שליטה על צירי התנועה. התוצאה הייתה מתקפות של כוחות ערביים מקומיים, לעיתים בסיוע של צבאות ערב וכוחות בריטיים, על שיירות אספקה יהודיות ברחבי הארץ.
ב־27/3/1947, יצאה שיירת אספקה מנהריה לקיבוץ יחיעם הנצור. למרות ידיעות שהגיעו מהכפר הערבי הסמוך א-סמריה לישוב שבי ציון על כוונת כוח ענק של כ־1000 לוחמים ערביים מצבא השחרור בתוספת של ערבים מקומיים לתקוף את השיירה, החליט מפקד השיירה עמי פכטר (מפקד גדוד 21 חטיבת כרמלי, פלמ"ח), להתעלם מהמידע ולהסתמך על הסכם אי התקפת שיירות שהיה בין צבא השחרור לבין הפלמ"ח. על סמך הסכם זה סיפקו הערבים אספקה לעכו הנצורה, ועמי פכטר קיווה שגם הערבים יכבדו את ההסכם.
בשעה 14:45, כשעברה השיירה בת שבעת כלי הרכב עם 87 לוחמים בתוכה ליד בית הקברות הערבי של הכפר אל-כברי, נפתחה עליה ממארב אש תופת. הרכב הראשון שהיה פורץ מחסומים המשיך לנסוע, אולם הרכב השני בפיקודו של עמי פכטר, שהיה מפקד השיירה כולה, התהפך לצד הכביש הצר וחסם את דרכם של יתר כלי הרכב שנלכדו.
התפתח קרב יריות ורימונים, כאשר רוב כלי הרכב בשיירה מחפשים להימלט מהתופת. מרבית הלוחמים נטשו רגלית את המשוריינים שהפכו למלכודת מוות, וחלקם נהרג בדרכם ליחיעם או לנהריה.
אלה שנשארו מאחור במשוריינים (בעיקר באוטובוס המשוריין) ניהלו קרב של כ־9 שעות עד שנשרפו למוות, לאחר שכלי הרכב הוצתו. לקח עוד כחודשיים עד שקיבוץ יחיעם שוחרר מהמצור במבצע בן עמי (14/5/1948). הנקמה הייתה מלאה. כל הכפרים הערביים על הנתיב שבין נהרייה ליחיעם נכבשו ונהרסו עד היסוד. רק בית הקברות של הכפר אל- כברי נשאר כמצבה דוממת של הטבח שנערך שם במרץ 1948.
46 לוחמים נהרגו באותה שיירה – כולל עמי פכטר מפקד הכוח.
האתר:
איך מגיעים? נקיש ב־WAZE "אנדרטת שיירת יחיעם". התוכנה תפנה אותנו לכביש 70. כ־1 ק"מ דרומית לצומת כברי ישנה פנייה מזרחה לאתר (אלה שבאים מצפון יאלצו לנסוע עוד כ־1 ק"מ עד צומת קיבוץ השיירה ואז לבצע פרסה לכיוון צפון).
בכניסה לאתר נראה מצד ימין חורשה עם שולחנות פיקניק, מתקני מנגל, צל, ברזיות ופריחה מקסימה בעונות החורף והאביב,
בהמשך נראה מפה המתארת את סיפור הקרב. ולמעשה נהיה על הכביש המקורי שעליו התרחש הקרב. לאחר שנעבור את האוטובוס המשוריין שנשרף, נראה מימין לכביש הצר, על גבעה קטנה, אנדרטה גדולה לזכרם של הנופלים. בהמשך הכביש נראה עוד שלושה שרידי משוריינים במקום בו נתקלו ובצמוד אליהם את בית הקברות הערבי שם התחבאו התוקפים (ליד חלק מהקברים נראה ממש עמדות שנחפרו על ידי הערבים – לקראת התקיפה).
אתר עם שולחנות פיקניק, פריחה וצל מצד אחד, סיפור גבורה ואכזריות מצד שני, שמשאירים אותך בהרגשה מפוצלת. בעיניי זה אתר חובה למי שרוצה להעניק לילדיו סיפורי מורשת.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
