מבוא:
כוכב הירדן הוא מבצר צלבני הממוקם בגליל התחתון על רמת יששכר, וחולש/צופה על עמק הירדן. כשהוא מתנשא לגובה של 550 מטר מעל בקעת הירדן הפרוסה מתחתיו, המראה הנשקף ממנו נחשב לאחד היפים בגליל התחתון.
המבצר הוקם על ידי הצלבנים בראשית מלכותם בארץ ישראל (כנראה בתחילת המאה ה־12). טרם הקמת המבצר שכן בקרבת מקום כפר יהודי שהושמד על ידי הצלבנים ואבני בית הכנסת שימשו בשימוש משני על ידם לבניית המבצר. מעיין הכפר ("עין ידיד" היום) שימש כאחד ממקורות המים של המצודה. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאה בין אבני המבצר הצלבני אבן עם תבליט מנורת שבעת הקנים. בֶּלווֹאָר הם קראו למקום ("נוף יפה" בצרפתית).
המבצר שהחל כמבצר ולאחר מכן הפך לחווה חקלאית מבוצרת, עם שינויים שנעשו במבני המצודה במהלך השנים, התקיים עד לשנת 1189 – עת נכבש בידי כוחותיו של צלאח א-דין.
סיפור כיבושו על ידי צלאח א-דין הוא מיוחד בכל קנה מידה. המבצר עמד במצור במשך שנה וחצי, כשכל ניסיונותיו של א-דין לכבוש אותו כָּשְלוּ. היו בין הלוחמים המוסלמים כאלה שהאמינו שכוח מיסטי מגן על המבצר. צלאח א-דין בעצמו תירץ את הניסיונות הכושלים לכבוש את המבצר בטענה שסופות שלגים קשות הפריעו לטיפוס (ברור שזה היה שקר - מעולם לא ירד שלג על רמת יששכר).
ב־5 בינואר 1189 הצליחו כוחותיו של א-דין לפרוץ את החומה המזרחית של המבצר. אומנם המלחמה לא הוכרעה (כי היו חומות פנימיות שהמשיכו להגן על המקום), אולם, כאשר שאר מבצרי הצלבנים באזור נכבשו ואפסה תקוות הנצורים להמשיך לחיות במקום, הציע צלאח א-דין למגינים לצאת ללא פגע על סוסיהם יחד עם רכושם. ואכן הצלבנים על משפחותיהם יצאו לצוֹר (שעדיין נשלטה בידי הצלבנים) והכוחות המוסלמיים השתלטו על המצודה.
המצודה נשמרה עוד מספר עשרות שנים בידי המוסלמים, ונהרסה במאה ה־13. המוסלמים קראו למקום "כאוכב אל הווא" = מפגש הרוחות. "קבוע בינות לכוכבים, כקן נשרים ומקום משכן הלבנה", כתב עליו אבו שָמָא - היסטוריון מוסלמי מהמאה ה־12.
האתר:
איך מגיעים? נקליד ב־WAZE "גן לאומי כוכב הירדן". התוכנה תוביל אותנו בכביש בקעת הירדן (90). בין הישובים נווה אור וגשר, נפנה מערבה לכביש 717 המעלה אותנו למצודה. הנסיעה עצמה למבצר היא חוויה. הנוף הנשקף מהדרך מכין אותנו לדבר האמיתי - הנוף מהמבצר.
נגיע ונחנה את הרכב.
"אחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים. מדובר במבצר מפואר ויחיד במינו", כותב על המקום פרופסור יהושע פראוור (האונ' העברית - חתן פרס ישראל).
את המבצר מקיף חפיר הגנה ברוחב של כ־20 מטרים ובעומק של כ־10 מטרים. זהו אחד החפירים המרשימים בארץ. מדרום לחפיר ישנו גן פסלים של יגאל תומרקין, עם מספר פינות ישיבה מוצלות.
המבצר עצמו בנוי בשיטת "המבצר הכפול", כלומר מבצר פנימי בתוך מבצר חיצוני, דבר שהיקשה מאוד על כיבוש המקום. הבנייה נעשתה מאבני בזלת מסותתות, דבר המצביע על העושר של המסדר ההוספיטלרי ששלט במקום.
נעבור על הגשר המוביל למבצר עצמו ונתמקד במספר אתרים במצודה:
1. המגדלים המקיפים את המצודה, משם ניתן לבצע תצפיות של 360 מעלות.
2. המצודה הפנימית שחלק מחדריה והקשתות שנבנו במעברי המסדרונות קיימים עד היום. נראה שם את קמרונות המגורים – בנייה צלבנית אופיינית לאותה תקופה, את תנורי הבישול/חימום הצמודים אליהם, את בורות המים, צינורות החרס, ואת שרידי בית המרחץ בצד הצפון מזרחי של המצודה.
3. מעבר סתרים בחומה המערבית שהוביל במדרגות לתוך החפיר. על פי פרופ' פראוור המעבר נבנה על ידי הצלבנים למקרה שבו יצטרכו לברוח בחסות החשיכה מהמבצר.
הכניסה לאתר היא בתשלום. בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
