מבוא:
יער יתיר הנמצא בגובה 685 מטר מעל פני הים, בדרום הר חברון (בתוך תחומי הקו הירוק). זהו מקום קסום, מלא שלווה, צל למכביר, מרחבים והדובדבן שבקצפת – שרידים ומבנים בני אלפי שנים.
ביקור באתר ללא ספק הוא חוויתי גם לילדים וגם למבוגרים. הוא חוויה גם לאוהבי הפיקניקים, גם לאוהבי הטבע (בעיקר בסתיו, אביב ובתחילת הקיץ – בחורף זה קצת קר), וגם לאוהבי ההיסטוריה.
מי שיגיע עם רכב אחד מצפה לו מסלול שביל המתקנים עד לחורבת ענים של שני ק"מ לערך (1 ק"מ לכל כיוון). קליל ושווה.
האתר:
איך מגיעים? מקישים ב־WAZE "חורבת ענים". מי שלא רוצה לעבור את הקו הירוק (המסלול הקצר לאלה שבאים מכיוון תל אביב) יגדיר ב־WAZE "הימנע מאזורים מסוכנים". במקרה זה התוכנה תוביל אותנו דרך כביש 316 הישר אל האתר.
אם נקיש בWAZE: " שביל המתקנים החקלאיים - יער יתיר" התוכנה תוביל אותנו כ־1 ק"מ במעלה הדרך לתחילתו של שביל המתקנים.
נחנה את הרכב ומיד ייחשף בפנינו בית בד ובור מים מקראיים. הדבר מבליט את אופיו החקלאי של האזור שהיה נחשב לסְפָר המִדְבָּר. תוך הליכה לאורכו של השביל ניתקל במספר מתקנים חקלאיים וביניהם "המדוכה". מדוכה היא גומה בסלע שבה ישבו זקני הישוב לגרוס את גרעיני הדגנים (חיטה, שעורה, שיבולת שועל) שגידלו בסביבה. מכיוון שהעבודה הייתה משעממת ניצלו זקני הישוב את הזמן להתייעצות בנושאים חשובים שעומדים על סדר היום. הביטוי "לשבת על המדוכה" הגיע מכאן.
לאחר כ-ק"מ נגיע לחורבת ענים. החורבה זוהתה כישוב ענים המוזכר בתנ"ך: "וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים" (יהושע ט"ו פסוק נ') על פי מיקומה וממצאי חרסים שנתגלו בשטחה.
באזור החורבה ישנן מערות מגורים ומסתור רבות (לחלקן ניתן להיכנס), שטחים חקלאיים מגודרים בטרסות של אבנים, שרידי מצודה מתקופת ממלכת יהודה, וגולת הכותרת - בית כנסת מהתקופה התלמודית (מאות 3-7).
בבית הכנסת נמצאו שרידי רצפת פסיפס, עמודים ועליהם כותרות, חלקי אגן שיש לנטילת ידיים, ושרידי לוחות "המרחב המקודש" – אזור התפילה של שליחי הציבור שהיה אסור לקהל הרחב.
מסביב למבנה בית הכנסת נמצאו מערות מסתור ומטבעות זהב שמראות שהאזור היה פעיל עד לכיבוש המוסלמי (מאה ה־8 לספירה). בתקופה זו כנראה אולצו היהודים להתאסלם והישוב היהודי באופיו - נהרס.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
