אזור מודיעין, הוא אחד מהאזורים המיושבים ביותר במרכז הארץ, לאחר השיבה מגלות בבל (החל מ־538 לפני הספירה). ההתיישבות בחבל ארץ זה התבססה על חקלאות של ענבי יין דגנים וזיתים, כמו גם תעשייה נרחבת של ייצור היין ושמן הזית.
התיישבות זו, עברה תהפוכות שונות עד לתקופה המוסלמית העתיקה (המאה ה־7 לספירה), בעקבות כיבושים ומלחמות דת, בעיקר בין יוונים ויהודים (מרד החשמונאים), יהודים ורומאים (המרד הגדול 66-71 לספירה, ומרד בר כוכבא 132-135 לספירה), ויהודים ונוצרים – עד הכיבוש המוסלמי.
זו הסיבה, שנמצא בחבל ארץ זה, כמו גם בכל השפלה הפנימית, מקוואות מעורבבים בכנסיות ביזנטיות, מעורבבים בבתי כנסת עתיקים, פסיפסים, גתות לעיבוד יין בכמויות גדולות, בורות מים רבים, ומצודות אבטחה צבאיות (יוניות/חשמונאיות/רומאיות/ ביזנטיות).
בשנת 2005, במהלך בניית גדר ההפרדה באזור כפר רות, חשף הצוות שעסק בהכנת תוואי הגדר מספר אבנים מסותתות שבצבצו מהאדמה. מיד נקראו למקום ארכיאולוגים של רשות העתיקות.
גדר ההפרדה נבנתה מאות מטרים מהמקום, והחלו חפירות שחשפו את המקום שנקרא "חורבת פרעוש".
"חורבת פרעוש" היא יעדנו היום.
חורבת פרעוש ממוקמת על שרידי ישוב יהודי מימי בית שני המוזכר בכתבי חז"ל יותר מפעם אחת. חשיבותו הייתה במיקומו האסטרטגי (לפני מעלה בית חורון החולש על הדרך המקראית לירושלים), ובחשיבותו הדתית כסמוך לישוב כפר רות, שם על פי האמונה נולדה וגדלה רות המואבייה (הסבתא רבתא של דוד המלך). בטיול מודרך, ישנם סיפורים מרתקים אינספור על המקום ושייכותו ההיסטורית, החל מתקופת השופטים, דרך בית ראשון ושני, בואכה התקופה הרומית ביזנטית.
ההגעה למקום היא דרך מגרש החניה של "מחסום מכבים" (בצד הישראלי של הגדר). נוסעים מערבה על דרך סלולה כ־150 מטר, עד שמגיעים לפניה ימינה לדרך עפר - שם נחנה את הרכב. משם, נטפס רגלית במעלה השביל כשמימיננו חורבת פרעוש. בשלב מסוים (אין שילוט), נפנה ימינה לשביל צר מאוד החוצה שדה שיבולת שועל אל החורבה.
כשנגיע לחורבה עצמה, קריאת "וואווו" תצא מפינו. לפתע, תיחשף בפנינו מצודה רומית, על חדריה וקשתות תמך שמעידות כי אנו רואים את קומת המרתף של המצודה, והחומה המקיפה אותה מעידה כי גובהה המקורי היה של בניין של שלוש קומות. חפירות שנערכו במקום מתארכים את המצודה כמצודה רומית שלאחר מרד בר כוכבא (132-135 לספירה). מחוץ לחומה המקיפה את המצודה נמצא גתות וספלולים לעיבוד דגן ויין.
כ־10 מטר ממזרח למצודה, מונח משקוף גדול ששימש את הכניסה לאחד משני המבנים (כנראה לכנסייה) ומיד אחריו נמצא את שרידי הכנסייה הביזנטית. תיארוך הכנסייה הוא קל, כי מתחת לרצפת הכנסייה נמצאו 200 מטבעות מאותה תקופה (למזלנו, המנהג של פיזור מטבעות מתחת לרצפה כסגולה לאריכות ימים, היה נהוג אז ברוב חלקי האוכלוסייה ללא הבדלי דת גזע או מין).
בכנסייה נמצא אגן טבילה (ש"נחשד" שהיה מקווה לפני כן), מוקף בפסיפס שניתן בברור לזהותו. בצדה המזרחי הפונה לירושלים, נמצא את אפסיס התפילה הכנסייתי. בראיה היקפית נראה את מעטפת הכנסייה, כולל אזורי הישיבה והתפילה. מעניין.
כמובן ש־100 מטר מערבית לחורבה, נמצא אזור מיוער, מתאים לפיקניקים, מלא פריחה בחודשים דצמבר-אפריל, הטבע במיטבו.
