בשבועות הקרובים אתן לכם המלצות לטיולי פריחה עונתיים, מהר מהר, לפני שהפריחה של סוף ינואר-פברואר
אותנו...
למי שמעוניין לקפוץ קצת צפונה, לא רחוק מידי, מחכים באזור עשרות אתרי פריחה, היום אדבר על שלושה (בהמשך השבוע אוסיף עוד ועוד אתרים לבחירתכם).
נצא לדרך ונעבור בוואדי מילק (כביש 67) עד למחלף אליקים. ואדי מילק נקרא בעבר ואדי מלח, ושימש את הדרך המרכזית להעברת מלח שיוצר בדור ובעתלית (בתקופה העות'מנית) מבריכות ייבוש של מי הים התיכון, לנמל עכו. מדוע לא בדרך הקצרה - ישירות דרך תוואי כביש 2 של היום? כי כל האזור בין עתלית לקריות, היה ביצתי וקשה למעבר עגלות מטען. הוואדי למעשה עובר/נושק לתוואי של שלושה נחלים (דליה, תות, יוקנעם). יש הטוענים כי הוא המשכו של נחל רקפת בכרמל, הנשפך לעמק יזרעאל. מדוע מילק ולא מלח? כי לאנגלים היה קושי לבטא "ח", תרגמו אותו ל־"ק", ובא לציון גואל...
בסביבה ישנם מבחר אתרים מעניינים ומאתגרים, הפעם נתמקד באתרי פריחה.
האתר הראשון הוא יער קרן הכרמל (מקישים ב־WAZE "יער קרן הכרמל האמיתי, חיפה"). יער קרן הכרמל הוא אתר מלא באטרקציות ארכאולוגיות, וטבע. אנו נעצור שם לארוחת בוקר (יש במקום שולחנות פיקניק - השירותים סגורים בגלל הקורונה). אם אתם מגיעים בשבת - ממליץ לכם להביא שולחן וכסאות משלכם.
המקום מקסים, אמורה להיות שם פריחה של רקפות וכלניות (אני בסגר כמוכם אז אין מידע עדכני), המתחם פחות מוכר לכלל הציבור, והוא בהחלט מקום ראוי לבלות בו לפיקניק, ארוחת בוקר, וסתם להפסקת קפה.
משם ניסע לכיוון כביש הסרגל. אם בא לכם להצטופף עם המוני ישראל, תוכלו לקפוץ לנחל שופט (תקישו ב־WAZE "נחל שופט"). אני אישית לא אעז להתקרב לשם בשבת, אבל למי שאין יום אחר – אז חבל להחמיץ. נחל יפהפה, נגיש לעגלות ילדים ונכים! הכניסה אליו בשבת היא דרך כביש 66 (בתוך יוקנעם יש מחסום שמונע גישה אליו, דרך העיירה, בשבת). בכל מקרה, אם זמנכם קצר, דלגו על נחל שופט (זורם גם בקיץ), ושימו פעמיכם למנחת מגידו.
מימינכם (לפני הפניה ימינה לכביש 66), תראו את תל יוקנעם מזדקר כצוק נישא על פני העמק. יוקנעם מוזכרת בתנ"ך שלוש פעמים (מראה את חשיבותה) ובפוסט אחר אקדיש לה פרק נרחב, כמו גם לארכאולוגיה נוספת באזור.
פנינו ימינה לכביש 66, והתחלנו לנוסע בשוליים הדרומיים של עמק יזרעאל. עמק יזרעאל מתחיל את נתיבו מיוקנעם, מתחבר לעמק חרוד, ומשם לעמק בית שאן - בואכה עמק הירדן. רבים הם הסיפורים והשירים שנכתבו על העמק, הן בעת העתיקה והן בעת המודרנית. העמק שידע דמים רבים, אהבות גדולות, והתחדשות, יזכה ממני לתשומת לב מיוחדת בפוסטים אחרים בהמשך.
בזמן נסיעתנו מזרחה לכיוון צומת מגידו, נעבור מימיננו ליד קיבוץ משמר העמק שידע קרבות קשים במלחמת השחרור, נגד כוחותיו של צבא ההצלה של קאוקז'י, ולאחר חודשים רבים של עמידה איתנה, הכריעו המגנים את המערכה ב־13/4/1948 בניצחון חד משמעי ומהותי, כשלתוקפים נספרו עשרות רבות של הרוגים. בתוך וליד הקיבוץ ישנן שלוש אנדרטאות: לזכר הילדים שנספו בשואה, לזכר הרוגי הקרבות במשמר העמק, ולזכר הרוגי מלחמות ישראל - בני הקיבוצים (לא כאן, בפוסט זה, המקום לפרט עליהן).
ממש לפני צומת מגידו נעבור ליד תל מגידו (יקבל פוסט נפרד), שם היה ארמונם של אחאב ואיזבל, וכ־600 מטר מזרחית משם, נחלוף על פני הכניסה לנחל הקיני (גם עליו ארחיב בפוסט אחר), בואכה צומת מגידו.
בעודנו עומדים ברמזור ממתינים לפנות שמאלה, מזרחית לצומת נראה את כלא מגידו, שהוא בית סוהר לאסירים ביטחוניים ("מחבלים" בשפה מכובסת). הכלא הוקם על ידי הבריטים בשנות ה־40 של המאה הקודמת, ונתפס על ידי צה"ל במלחמת השחרור. עד סוף שנות ה־80 שימש ככלא צבאי לחיילים שתקופת עונשם היתה מעל חצי שנה. עם תחילת האינתיפאדה הראשונה, פונו החיילים השפוטים משם לכלא-4 והכלא הוסב לכלא בטחוני בשליטת הצבא (משטרה צבאית). בשנת 2004 הועבר המתקן לניהול שירות בתי הסוהר. בתוך שטח בית הכלא, התגלה בשנת 2005 פסיפס של כנסייה רומית/ביזנטית (מאה 3-4 לספירה), הקדומה ביותר בארץ, עם שלוש כתובות ביוונית. החפירות לא יכלו לצאת לפועל ללא עבודתם המאומצת והמסורה של 60 אסירים מבתי הכלא במגידו ובצלמון, ובסיוע צמוד של מפקד כלא מגידו וסגניו. כמובן שאין אפשרות לביקורים...
נפנה שמאלה לכביש הסרגל (כביש 65), ניסע צפונה קצת פחות מ־5 ק"מ ונראה פניה שמאלה למנחת מגידו. עונה זו היא קונצרט הסיום של מופע הכלניות המרשים במדינה (לצערי, "קונצרט הפריחה" החל כשהיינו בסגר). באזור ישנן אלפי כלניות בצבעים שונים (ולא רק אדומות), פשוט לראות ולהתפעל. ניתן בסיום הכביש הקצר להחנות את הרכב, וללכת לאורך המרבדים הנפלאים. למהדרין, ניתן לשלוף עוגיות ותרמוסים, לשתות קפה/תה, כשברקע הטבע מנגן לנו קונצרט לשעת חורף...
מומלץ בחום- תיהנו.
