מבוא:
ב־1995 נחנך מוזיאון אילנה גור, אירוע אשר סיים בהצלחה פרויקט שנמשך כ־12 שנה. סיפור שהיה כך היה.
בשנת 1742 הוקם המבנה על ידי הגביר היהודי יעקב בן דוד זונאנה אשר הגיע מקושטא בעידודו של דהאר אל עומר (מושל ארץ ישראל מטעם האימפריה העות'מנית 1725-1775), לשמש חאן ליהודים עולי רגל בדרכם מנמל יפו לירושלים. המקום שימש גם בית כנסת לאותם יהודים. זונאנה נפטר ב־28/11/1774 ונקבר בהר הזיתים, אולם החאן המשיך לתפקד עוד מספר עשרות שנים, עד שהחליטו תושביה הערביים של יפו, בראשות המושל האכזרי אבו נבוט, להפקיע את המקום מידי היהודים.
במהלך מלחמת השחרור (אפריל 1948) שוחררה יפו, הבית ננטש על ידי התושבים הערבים ששכנו בו, ופליטים יהודים אשר הגיעו מארצות הבלקן (בולגריה ויוון בעיקר) עברו להתגורר בו. בקומה התחתונה של הבית הוקם בית כנסת עבור קהילת בבל (יהדות עיראק). את המפתחות לבניין סיפק ליהודים שהתיישבו בבית כומר פרנציסקני ממנזר סנט פיטר הסמוך אשר סיפר כי במקום זה שכן לפני הרבה שנים בית כנסת יהודי. התגלה כי המבנה שימש במשך שנים רבות כבית חרושת לסבון, ונקרא בפי הערבים "הבית היהודי".
במהלך השנים ננטש המבנה, שהיה ללא מים זורמים ושירותים מסודרים. בשנת 1983 רכשה האומנית אילנה גור חלק מהמבנה, שיפצה אותו ועברה לגור בו. במהלך השנים הבאות היא רכשה את כל המבנה, שיפצה אותו נפלא, והקימה בו מוזיאון המכיל חלק מיצירותיה וחלק אחר מכיל יצירות של אומנים בינלאומיים.
האתר (בתשלום):
איך מגיעים? מקישים ב־WAZE "מוזיאון אילנה גור". התוכנה תוביל אותנו ליפו לרחוב סמטת הדגים.
נחנה את הרכב ונעלה למבנה (המוזיאון מונגש חלקית בלבד לנכים). המוזיאון מחולק למספר קומות וחדרים המלאים בציורים, פסלים, ויצירות אבסטרקטיות. בקומות השנייה והשלישית ישנן מרפסות המהוות גן פסלים מרתק כשלעצמו – בנוסף לנוף של יפו העתיקה הנשקף מהן. מוזיאון מרתק.
במקום מתקיימות לעיתים הופעות של מוזיקת ג'אז. הופעות מעניינות, אולם נוחות הישיבה והצפייה מוגבלים לטעמי.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
