מבוא:
מצודת ביריה היא אות ומופת כסמל לאחיזת יהודים בגליל העליון בתקופת המנדט הבריטי.
תחילת ההתיישבות במקום החלה ב־1922, כאשר פועלים מראש פינה עלו על הקרקעות שרכש עבורם הברון רוטשילד בשנת 1908. ההתיישבות ארכה זמן קצר, המתיישבים לא הצליחו לקיים את עצמם ונטשו את המקום. למרות זאת החליטה קק"ל להתחיל במבצע נטיעות של עצים על אדמת הטרשים – ולו כדי לשמר את נוכחות היהודים בנקודה.
הפעם השנייה הייתה בשלהי מלחמת העולם השנייה. בינואר 1945 עולים למקום חניכי תנועת בני עקיבא שהיו חלק מהפלוגה הדתית של הפלמ"ח. הם הקימו במקום מצודה שכללה שני מגדלי שמירה/תצפית שהופנו מצד אחד לצפת והשני למפקדת ההגנה באיילת השחר.
עקב מחסור שהיה להם בברזל ליסודות, הם הקימו את המבנים משכבה כפולה של קירות מאבן כשבתווך ביניהם מולא חול. בחלק מהמקומות הם השאירו שלושה חללים בקירות ששימשו אותם כסליקים לנשק.
בפברואר 1946, כשהבריטים כבר רואים בכוחות ההגנה כאויב (לאחר הקמת תנועת המרי), ערכו חניכי היישוב א"ש לילה (א"ש= אימוני שדה) קרוב לבסיס הבריטי בהר כנען. הבריטים שחששו מהמתקרבים פתחו באש ופצעו את כלבו של אחד מהחניכים. החניכים ברחו חזרה לביריה, אולם עקבות הדם של הכלב הובילו את הבריטים ליישוב. בחיפוש שערכו אחר נשק, הם גילו מחוץ למצודה שני סליקים של נשק (את הסליקים בתוך המצודה לא גילו). כל 24 חברי הגרעין נעצרו והבריטים השתלטו על המקום.
כשבועיים לאחר מכן, סמוך לפורים, במבצע חשאי שתוכנן לפרטי פרטים, עלו למצודה בלילה אחד אלפי חניכים מהשומר הצעיר, הפועל מזרחי, בית"ר וההגנה. "מבצע גידם" קראו לזה בהגנה עקב תאריך העלייה - י"א באדר (יום מותו של יוסף טרומפלדור בתל חי). ההפתעה שבה חניכי כל התנועות משתפות פעולה ערב חג הפורים נתן לאחרים להרגיש כי הנה מתגשם פסוק ממגילת אסתר: " לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים..." (מגילת אסתר, ד 16).
הבריטים זעמו. הם תקפו את המבנים שהוקמו מחוץ למצודה, עצרו 50 מהחניכים, והניחו שבכך הפרשייה הסתיימה. להפתעתם ביום למחרת עלו עוד מאות אנשים לנקודה והקיפו את המצודה. בשבת אנשי צפת הדתיים עלו על משאיות והביאו אוכל ואספקה לאנשים הפרוסים על ההר.
הבריטים נשברו ונתנו לאנשים להישאר על ההר. כחודשיים לאחר מכן הם פינו את המצודה לטובת המתיישבים היהודים. במלחמת השחרור הישוב הותקף קשות ונהרס כמעט עד ליסוד. ב־1949 הוקם במקום מחנה עולים ולאחר מכן ביריה מוקמת מחדש כ־1 קילומטר דרומית למצודה. ביריה קמה לדורי דורות.
מידי י"א באדר עולים חניכי בני עקיבא לטכס במצודה, שיש ביניהם כאלה הרואים את המקום כ"תל חי" של הציונות הדתית.
האתר:
איך מגיעים? נקליד ב־WAZE "מצודת ביריה". התוכנה תוביל אותנו בכביש נוף יפה בתוך יער ביריה עד לחניה הצמודה למצודה.
המצודה שוחזרה כמעט במלואה. בחניון נראה רכב ברדפורד בריטי ששימש את הצבא הבריטי באזור בתקופת המנדט, וסביר להניח שהוא שימש את הבריטים גם בסיפור ביריה.
ניכנס למצודה ונראה על הקיר הצפוני תמונות ותיעוד מהישוב שהיה במקום. בצידה הדרומי של המצודה ישנה סככה עם חדר האוכל של התקופה ההיא. ניתן לצפות שם בסרט המתאר את סיפור המקום (לקבוצות בלבד), ולבקר בחדרים ששוחזרו. כמו כן כדאי לראות את הסליק המשוחזר.
את סיום הביקור כדאי לקנח בעליה למגדל התצפית – המראה של הגליל העליון ויער ביריה שווה את העלייה.
הכניסה חינם (לבודדים). במקום שילוט מסביר על הממצאים ושירותים. בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
