נחל צלמון – אחת מפינות החמד בגליל התחתון, הזורם כל השנה.

אם ניסע לאורך בקעת בית הכרם (כביש 85), המהווה את הגבול הגיאוגרפי בין הגליל התחתון לגליל העליון, נראה בצידו הצפוני של הכביש את רכס המירון, הנישא ביופיו מעל הבקעה. כשנגיע לצומת ראמה, נפנה דרומה לתוך בקעה מתונה, מוקפת בוסתנים ומטעי זיתים בואכה נחל צלמון.

נחל צלמון הוא שמורת טבע של מים (כל השנה), טחנות קמח עתיקות, פריחה (בעונה), סיפורים היסטוריים, פינות נירוונה, ומסלול קליל ומוצל בחלקו.

לשם פנינו מועדות היום.

אורך המסלול הוא כ־1200 מטר, כך שאם נגיע עם שני רכבים נשאיר את השני בהמשך הכביש מעל תחנת הקמח העות'מנית (אני מאמין שבשבתות יהיו שם עוד רכבים חונים שיהוו סימן). אם נגיע לבד, הדרך חזרה היא כיפית כמו ההלוך...

בקיצור, כ־2.5 ק"מ לאחר שפנינו דרומה לכביש 804 (בין סימון אבני ק"מ 7-8), נחנה את הרכב ונרד בשביל מסומן כחול לערוצו של הנחל. מיד נחוש שאנו בנקיקו הצר של ערוץ נחל צלמון.

נחל צלמון, שתחילתו ברכס המירון שבגליל העליון, הוא אחד מהנחלים הארוכים ביותר בגליל, והוא נשפך לכנרת לאחר שהוא מתנקז למאגר צלמון. יש גיאולוגים הסבורים כי במקור הוא נשפך לים התיכון. אולם, עקב שינויים גיאולוגיים של התרוממות רכס המירון ושבירת הרצף ההררי בין הגליל העליון והתחתון, הוא שינה את חתירתו לכיוון הכנרת. הנחל מוזן ממספר מעיינות: עין פרוד ועין רמיאל בגליל העליון ועין צלמון, עין רביד ועין דבשה בגליל התחתון. ערוץ הנחל זורם למרגלותיו של תל צלמון המוזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו, כמקום אשר צבאו התמקם בזמן המרד הגדול, והפסיד בקרב בגלל שמעיינותיו יבשו (יש האומרים כי הרומאים מנעו מהמים להמשיך לכיוון העיר). בתקופת המשנה והתלמוד ישבה בעיר משמרת הכוהנים "גינתון".

לאחר כ־200 מטר של הליכה בערוצו של הנחל, נגיע למערת קבורה מימי בית שני. מי היה קבור שם? למה דווקא שם? לעולם לא נדע, וזו אולי מהות הטרגדיה של המקום במרד הגדול.

בימי הקיץ, החלק הזה של הנחל זורם מתחת לפני השטח ויש לצעוד עוד כ־100 מטר דרומה עד שלפתע נשמע את צלילו הנעים של פכפוך המים. מאותו רגע, נחבור לזרימה הנעימה, בשביל מוצל ברובו.

הדרך מוצלת בעיקרה על ידי עצי אולמוס שעירים, חורש ישראלי, ומלאה בשיחי פטל, שיחי הערבה, גומא, קנה ועוד, המקשטים את גדות הנחל. בחורף נהנה מפריחה רבה של פרחים עונתיים כגון חצבים ובאביב נהנה מפרח המישויה פעמונית.

באמצע המסלול ישנו מפלון הנשפך לתוך בריכת שכשוך שתרענן אתכם ביום חם (לקראת סוף הקיץ מומלץ לא להיכנס – יתכן שעקב הזרימה הדלה, המים יהיו מזוהמים).

בסיום המסלול נראה מצד שמאל (כשאנו פוסעים דרומה), שתי טחנות קמח מהתקופה העות'מנית, שנשתמרו בצורה יפה מאוד. נעלה בעקבותיהן לכיוון הדרך ונחבור לרכב השני שהשארנו בתחילה, או שנחזור רגלית שוב בתוך הערוץ – שיהיה מעניין.