מבוא:
במורדות הצפון-מערביים של רמת הגולן, ישנם מספר מעיינות שכבה הפורצים לאורך כל השנה בעוצמות שונות. עין א-תינה הוא אחד מהם.
השם עין א-תינה הוא עוד מהתקופה העות'מנית, וניתן למקום על שום עצי התאנה הרבים הצומחים באזור. בהסכמי שביתת הנשק עם סוריה שנערכו באי רודוס בשנת 1949, נקבע כי המעיין, שהוא אחד מהגדולים והשופעים באזור, יישאר בתחומי מדינת ישראל.
במהלך השנים ניסו הסורים לבצע סיפוח זוחל של המקום, על ידי התקפות חוזרות ונשנות של הצבא הסורי על כוחות צה"ל שהתמקמו באזור. ב־23/7/1958 החליטה ממשלת ישראל להקים במקום היאחזות נח"ל בשם נוּטֶרָה ("השומרת"). באותה הזדמנות גם שם המעיין שונה ל"עין נוטרה".
למרות ההיאחזות, ולמרות גבורת מתיישביה, הם התקשו לשמור על אורח חיים תקין ולקיים חקלאות באזור - לאור ההתקפות הרצחניות של הסורים שנמשכו ללא הפוגה. כחמש וחצי שנים לאחר שקמה, בתאריך 12/11/1963 פונתה ההיאחזות לטובת צה"ל שהפך אותה לבסיס צבאי, שנינטש לאחר שחרור רמת הגולן ב־1967.
בין השנים 1980- 2001 בוצעו באזור מספר ניסיונות להפקת גז טבעי (בחלקן נמצאה כמות קטנה של גז טבעי שסופק במשך מספר שנים לקיבוצים גונן ונאות מרדכי). הניסיונות פסקו סופית בשנת 2002 עקב חוסר כדאיות כלכלית.
מי המעיין משמשים בחלקם את חקלאות קיבוץ מעיין ברוך. היתרה מוזרמת בצינור למפל שנפגוש במרומי המסלול.
בחודשים אפריל-מאי פורח במקום "אירוס הענף" שזהו פרח נדיר, ייחודי לאזור (ניתן לראותו גם בעמק החולה) בעל פריחה צהובה יפיפייה.
האתר:
איך מגיעים? נקיש בוויז "עין נוטרה" או "עין תינה". התוכנה תוביל אותנו על פני כביש 918 עד לנקודת ההתחלה.
דבר ראשון אני ממליץ לעשות את המסלול עם נעליים או סנדלים מותאמים למים – בהחלט לא יחפים! המסלול שאורכו כ־1000 מטר לכל כיוון מתחיל בהליכה בשביל עפר לא מוצל עד שנגיע לבריכת שכשוך בנויה שאוגרת את מי המעיין (ניתן להיכנס עם רכב שטח עד לבריכה ולחסוך כ־400 מטר לכל כיוון).
מיד לאחר הבריכה ניכנס לנתיב המים (חלוקי נחל) שבו המים מגיעים לגובה של מטר לערך (לאחר מכן מפלס המים יורד לגובה קרסוליים). ההליכה בתחילה מרעננת, מצננת, כיפית. לאחר כ־250 מטר נתחיל לעלות לכיוון המפל.
נעשה את העלייה לאט (לא ממהרים), נהנה מהדרך, משיחי התאנה המקיפים מכל עבר, שיחי הפטל הקוצניים, נחלוף על פני שרידי טחנת קמח עות'מנית שנמצאת משמאלנו, ונחצה מספר "מנהרות" של צמח הקנה.
לקראת ההגעה ליעדנו, המסלול נהפך לתלול יותר ונשמע את צליל המים הפורצים בשאון גדול מהמפל שממתין לנו.
המפל באמת מרשים. לאחר עונות גשומות הוא שוצף בזרם חזק. ניכנס מתחתיו וניתן למים לעשות את עבודתם הנאמנה על גופינו.
את הדרך חזרה למטה אני ממליץ לעשות במסלול היבש, כדי לא להיתקל באלה שמפלסים את דרכם למעלה.
בחזרה, ליד הבריכה שעזבנו בתחילת המסלול, ניתן להתמקם עם הערכה הקבועה (קפה/תה/עוגיות/פירות), ליהנות מהנוף, המים והצל תחת עץ התאנה המרשים במקום.
בדרככם למקום בו חניתם, נא לא לשכוח לאסוף את האשפה חזרה לרכב.
