אחת לשנתיים/שלוש, אני נוסע בחודש מרץ לגן הנדיב, לראות את חלקת האירוס הנצרתי בגן. לא תמיד הצלחתי, לא תמיד הוא בתפארתו, לא תמיד הוא פורח.
השנה החלטתי לנסוע לראות אותו בסביבתו הטבעית - גבעת המורה. ארזנו את המשקפת, כמה כריכים, מים, וכמובן את ערכת הקפה, ונסענו.
הדרך הייתה בוצית למדי (ירד גשם בבוקר), והתאימה לרכב 4X4, למרות שבימים כתיקונם, רכב גבוה (SUV) שאינו 4X4 יעבור את הדרך בלא קושי מיוחד. ברוב המקרים גם רכב פרטי יעמוד במשימה – בנסיעה איטית וזהירה.
חצינו את עפולה, לא לפני שעצרנו להפסקת קפה + 5000 קלוריות חלומיות ב"מקלות וניל", ונתנו לרכב לטפס במעלה גבעת המורה. רושמים ב־WAZE "יער גבעת המורה".
המקום "גבעת המורה" מוזכר עוד בתנ"ך בסיפור מלחמת גדעון במידיינים (שופטים פרק ז) וכך נכתב: וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. בעוד המידיינים נערכו בעמק שלמרגלות גבעת המורה, אורב להם גדעון על הגבעה ומכה בהם בהתקפת בוקר מפתיעה.
בימי הביניים נקרא ההר על ידי צליינים נוצרים "חרמון הקטן", על פי ספר תהילים שם נכתב: תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ (פ"ט).
בקיצור, נכנסנו לדרך נוף החוצה את יער האורנים שניטע על ידי קק"ל, וטיפסנו (לא אנחנו - הרכב...) בהר לגובה של מעל 500 מטר מעל פני הים.
את מקור השם "גבעת המורה" איננו יודעים. יש האומרים כי שמו נובע מגובהו ומיקומו, שהבהירו לאנשי השיירות החוצים את העמק שדרכם היא נכונה (מורה כיוון), אבל אין הוכחה לכך. ישנן עוד תיאוריות בנושא – ברשותכם, אחסוך לכם אותן.
לאחר ש"חפרתי" לאורכה של הדרך, הגענו לאזור האירוס הנצרתי (קצת מתחת לפסגה). האירוס פורח משני צדדיה של הדרך, כשהוא מלווה בפריחה של תלתנים, רקפות, שומיות, קחוונים, דם המכבים, ואפילו שפתנים ממשפחת הסחלבים.
אבל כשמר עולם מגיע, מי מביט על הדוגמנים והדוגמניות האחרים? ואכן האירוס הנצרתי, שהוא כנראה הפרח הגדול בעולם ממשפחת האירוסים, לא מאכזב. גודלו כגודל כדוריד, הוא מקסים, יפה, מעורר יראה – בדיוק כפי שהוא נראה בתמונות המצורפות.
מעבר לכך, ניתן מהמקום בו חנינו, לראות את הנוף המדהים של עמק יזרעאל הפרוס מתחתינו – בואכה עמק חרוד, את ראשו של הגלבוע שמישהו צבע ירוק, ואת רמת כוכב – עליה נמצא מבצר כוכב הירדן הצלבני, בואכה עמק הירדן. המקום, הפריחה, התצפית והחוויה, שווים כל ק"מ נסיעה!