תל סָאקי רמת הגולן

מבוא:

תל סאקי, שסיפורו עלה שוב למוּדעות הציבורית בעקבות סדרת המופת "שעת נעילה", היה ב־1973 התל הלא נכון, במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. זה היה מוצב קטן, המרוחק כ־1 ק"מ מהגבול הסורי וקרוב מאוד לכביש המזרחי שקישר בין הכוחות הסורים שפלשו לתוך רמת הגולן ב־6 לאוקטובר 1973, מלחמת יום הכיפור.

במקור הוא הוקם כמוצב תצפית שנועד למנוע הסתננות מחבלים מגבול סוריה. לאור זאת הוא הוקם עם מיגון מינימלי, ללא מוקשים שיגנו עליו, ללא גדרות היקפיים משמעותיים, וללא תעלות קשר היקפיות כיאות למוצבים אחרים שהיו באזור.

בשעת הצהריים של יום כיפור 1973 החלה המתקפה הסורית. כוח קטן בן 5 לוחמים מגדוד הנח"ל המוצנח, נשלח מספר שעות קודם לכן לתצפת על הפלישה הסורית (אם תבוא) - ולדווח.

בשעה 14:00 רעד התל מהפצצה סורית כבדה שהחלה. במהלך הקרבות שהתחוללו בטווח של מספר קילומטרים ספורים מהתל, הגיעו אליו מספר חיילי שריון מחטיבה 7 וחטיבה 188. הם נלכדו בין הכוחות הסורים שהגיעו מצפון מזרח לבין הכוחות הסורים שנעו על הציר למרגלות התל.

שני ניסיונות של גדוד 50 לחלץ את כל הלוחמים מהתל נכשלו, כשמרבית הלוחמים בכוחות אלה נהרגים – שניים מתוכם הצליחו לשרוד פצועים יומיים בשטח (עד לחילוץ).

עקב הלחץ של הצבא הסורי לכבוש את התל, הסתגרו 30 לוחמים בתוך חדרון עשוי בטון - היחיד שהיה על התל, ללא אוכל, עם מעט מאוד מים וחיכו לנס. במהלך יום וחצי, שלשלו הסורים רימונים לתוך פתחי האוורור, דבר שהביא לפציעתם של כל הלוחמים – מיעוטם נהרג. בסוף יום ראשון (לאחר כ־30 שעות של גבורת הלוחמים הנצורים), החליט מפקד המוצב, סגן מנחם אנסבכר, שהיה פצוע קשה, על כניעה.

רב"ט יצחק נגרקר, היה הראשון שיצא מהחדרון. שני חיילים סורים קראו לו להתקרב. מיד לאחר מכן, ירה אחד משני החיילים הסורים צרור לעברו בניסיון לחסל אותו. בנס הכדורים לא פגעו ונגרקר שהלך אחורה להשתופף מאחורי נגמ"ש פגוע שהיה קרוב לכניסה לבונקר, יצא שוב. הוא שכנע את הסורים כי בבונקר היו 4 חיילים, שלושה נהרגו והוא היחיד שנשאר בחיים. למרבה המזל הסורים האמינו לו ונטשו את אזור הבונקר. כך ניצלו חייהם של שאר הלוחמים.

למחרת, יומיים וחצי אחרי פרוץ המלחמה, חילץ את הלוחמים כוח של גדוד 50 (נח"ל מוצנח) בראשות רס"ן יורם יאיר (יה-יה), שמונה לתפקיד המג"ד שעות מספר קודם לכן.

בשנת 2012 נחנכה במקום אנדרטה לזכר הלוחמים. בהמשך נבנה חדר זיכרון בתוך הבונקר החדש שנבנה לאחר המלחמה והמקום פתוח למבקרים.

האתר:

איך מגיעים? מקישים בWAZE "תל סאקי". התוכנה תוביל אותנו למרגלות התל. עלייה של כ־30 מטר וניכנס לאתר.

מצד ימין לכניסה נראה את החדרון בו הצטופפו 30 הלוחמים (פשוט לא ייאמן איך שרדו שם!), שבמקור היה ממוקם באזור הכניסה של הבונקר החדש.

אני ממליץ לעלות לגג הבונקר החדש (ישנן מדרגות מסודרות), ולאחר מכן בצידו הדרומי של גג הבונקר ישנה כניסה לבונקר עצמו. נדליק את הפנס בטלפון הנייד, ניכנס פנימה ונחווה את החיים בבונקר (חלק מהסדרה "שעת נעילה" צולם בבונקר הזה).

נפנה ימינה במסדרון ונגיע לחדר זיכרון של כל 32 הלוחמים שנהרגו בקרב על התל וסביבו. החושך, התחושה הקלאוסטרופובית של הבונקר ותמונות החיילים שנהרגו התלויות בחדר הזיכרון, רק מעצימים את תחושת האימה של אותם לוחמים מאוקטובר 1973.

אנא אספו את האשפה שלכם בדרככם חזרה לרכב.