בורות רמליה הוא אתר נבטי עתיק בנגב הדרומי.
הנבטים הם שבט שמקורו בחצי האי ערב, ושלטו במשך כ־500 שנה (החל מהמאה הרביעית לפנה"ס) על דרכי המסחר שתחילתן באזור תימן דרך חצי האי ערב, ירדן, בואכה ארץ ישראל ונמל עזה בדרכן של הסחורות, על גבי ספינות, לאירופה.
בירתם של הנבטים הייתה פָּטְרה, והם רישתו את דרכי הסחר בערים מבוצרות, בורות מים, ומתקנים חקלאיים כגון טרסות, חקלאות מדברית (גפנים, זיתים) וסכרי איגום על פני נחלי אכזב מדבריים.
בתקופה מסוימת עיקר עיסוקם היה הובלה בשיירות של בשמים מחצי האי ערב (בעיקר המור והלבונה המוזכרים בתנ"ך), בשיירות גמלים שגודלן נע בין פריטים אחדים לבין עשרות גמלים. ארחיב על הנבטים בפוסטים אחרים שבהם אפרט על הערים הנבטיות שבנגב.
בורות רמליה הם חלק מהמערך האדיר הזה שנבנה במדבר. מדובר בשני בורות הממוקמים מול העיר הנבטית עבדת (לנוסעים דרומה הם מימין לכביש, כשחולפים על פני תל עבדת הממוקם משמאלנו), בערוצו של נחל צין.
הבורות מתמלאים במים בחודשי החורף, ונמצאים על ערוצו של הנחל. לא קל למצוא אותם, וגם כשמוצאים לא פשוט להיכנס אליהם. הכניסה היא דרך פתח צר (שנבנה כך כדי למנוע אידוי), ויכולה להיות מרעננת עד חודש מרץ. מעליהם, בקירות התוחמים את נחל צין, ניתן לראות שלוש מערות מעשי ידי אדם, שנועדו לספק צל לנהגי הגמלים, לצאן של אנשי המרעה, ולגמלים עצמם.
המקום נחמד כחלק ממסלול הליכה בנחל צין, ולא כדאי לבקר בו באופן מיוחד. ההמלצה מקבלת משנה תוקף אחרי חודש מרץ. בחודשי האביב המאוחרים והקיץ המקום מוצף זבובי צאן עוקצים, עדרי רועים החוסים בצל המערות, וצמחייה שהתייבשה לאחר לבלוב מרנין בחודשי החורף.
