מבוא:
מבדד נטופה הוקם בשנת 1965 על ידי האב יעקב וילברנדס, נזיר הולנדי קתולי שהגיע לארץ ורכש 17 דונם במקום מבודד בהר הררית אשר בגליל התחתון, הממוקם היום קרוב לישוב הררית.
הוא החליט להגיע לארץ לאחר ששמע מדודו, נוצרי הולנדי שהתנגד לגירוש יהודי הולנד, נעצר על ידי הגרמנים, גורש לדכאו ועבר עינויים רבים באותו מחנה, על הזוועות אותן ביצעו הנאצים.
במשך כמה שנים התבשלה בליבו של האב יעקב החלטה לסייע ליהודים ולישראל בכל אשר יעשה. ב־1965 ההחלטה רקמה עור וגידים כשרכש את קרקעות המנזר (מנזר "לָאוּרָה" = התבודדות).
זמן קצר לאחר מכן, מצטרף אל האב יעקב עוד נזיר מארה"ב בשם האב תומא פארלי, ושניהם עולים להתבודד במקום שרכש האב יעקב ב־1967. בתחילת דרכם הם התגוררו באוהלים, ולאחר זמן מה החלו לבנות מבנה קבע מעל בור מים נטוש. הם קראו למקום "לָאוּרָה נטופה" או בעברית "מִבְדַד נטופה" על שם בקעת נטופה - אליה המנזר משקיף. הם הפכו את בור המים לכנסייה כהגשמת הפתגם: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:" (תהילים פרק ק"ל).
בתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת הוקם הישוב הקהילתי הררית. הישוב שקם על בסיס הקהילה הטרנסצנדנטלית, היה פתוח לכל סוג של התיישבות – גם נזירית. במשך הזמן החלו יותר תושבים מהישוב ולאחר מכן מהגליל התחתון לבקר את המנזר "מכניס האורחים באהבה" הזה.
כותבת פנינה בר בספרה "הנזירים מבית נטופה" על המפגש הראשוני איתם: "המבדד היה פתוח בפני כל אדם, בן כל תרבות או דת, ששאף לחיות ולו לתקופת מה, בהתבודדות ובשקט, וזאת בקהילה בעלת אוריינטציה רוחנית".
במשך השנים נבנו עוד צריפים ובתי אבן (ספריה ויקב) והצטרפו אליהם עוד 2-3 נזירים (ביקרתי שם לראשונה ב־2001 והיו שם ארבעה נזירים) עד מותם של האב יעקב והאב תומא.
כ־40 שנה הם חיו במקום ומתו יחדיו באותה שנה. בשנת 2005, לפני מותם של האב יעקב והאב תומא ולבקשתם, הועבר המנזר לידי המסדר "אחיות בית לחם" שמשרתות גם במנזר בית ג'מאל שליד בית שמש.
האתר:
איך מגיעים? מקישים ב־WAZE "מבדד נטופה". התוכנה תוביל אותנו לקצה הצפוני-מזרחי בתוך הישוב הררית שם נגיע לשער. נחנה את הרכב ליד השער ונצא בשביל המוביל צפונה טיפה מערבה (נראה את אחד ממבני המנזר צפונית-מערבית לנו על רכס ההר). נלך לאורך שדה פתוח (כיוון מערב קצת צפונה) עד שניגע לחורשה. בחורשה נמשיך ישר עוד כ־70 מטר ונגיע לשביל הפונה ימינה (צפון- מזרח). נעלה בשביל לאורך השילוט עד שנגיע לכניסה למנזר.
למבקרים ישנם שני מוקדים מעניינים: המנזר עצמו הממוקם במרתף בניין אבן (היכן שהיה בור המים במקור), וחנות המזכרות ממנה מתפרנסות הנזירות.
ניכנס למנזר, נרד במדרגות ונתפעל מהמקום המיוחד הזה. לאחר מכן נעלה למגדל לקומת הפעמון. המיוחד במקום היא הפשטות שבה הוא נבנה. המבנה עשוי מאבני לקט שאספו הנזירים שבנו את המקום. הפאר וההדר הם באופן בו הבניין מתמזג עם הטבע. מיוחד!
בדרך חזרה ניתן לקנות מזכרות, ולפני שנגיע חזרה למקום שהחנינו את הרכב, נעצור בפינת הרגעות (זוּלָה) מדהימה שנבנתה על ידי המנזר. יש שם ספסלים המשקיפים על בקעת נטופה שפרוסה מתחתינו. הרוח הנעימה, השדות הצבועים בצבעים שונים, עצי הזית שמסביבנו והנוף ההררי, מגבירים את החוויה הקסומה של הביקור במקום. בעונת הסתיו יש במקום פריחת סיתווניות שמוסיפות צבעי ורוד וכחול למקום - היפה גם ככה.
בכדי לתאם את ביקורכם, כדאי לטלפן קודם 04-6783944.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
