מבוא:
יער חניתה הוא יער הצופן בקרבו מספר מקומות בילוי, פיקניק, תצפיות וטיול. הפעם אני רוצה לייחד את הפוסט לעין הכובשים ולבוסתן ג'ולי הראל הנמצא במורד המעיין.
עין הכובשים הוא מעיין אכזב שנביעתו היא בדרך כלל בחורף ובאביב. בשנים גשומות נוכל ליהנות מנביעתו גם בחודשי הקיץ הראשוניים.
עין הכובשים היה המעיין הראשון שסיפק מים לקיבוץ חניתה שעלה על הקרקע בשנת 1938 כישוב חומה ומגדל, במרכזו של אזור עוין וקשה לחקלאות. זהו הישוב היהודי הראשון שעלה אל הקרקע בעת החדשה ברמה שנקראת במקרא "סולם צור" על גבול לבנון של היום.
המעיין שסיפק כמות מועטה של מים למתיישבים אילץ אותם לחפור ולחפש מקורות מים חדשים- וכך היה, ונמצא. מפאת אי נחיצותו של המעיין הוא נזנח.
בשנת 2013 החליטה קק"ל להשקיע בפיתוח סביבתי באזור המעיין. סללו דרכים, הכינו אזורי חניה, סללו ערוץ למי המעיין, בנו בריכת שכשוך, ובתחתית המסלול הקצר והקליל, הכשירו בבוסתן עצי החרוב שלמרגלות המעיין שולחנות פיקניק ונקודות צל.
האתר:
איך מגיעים? מקישים ב־WAZE "עין כובשים חניון ג'ולי הראל". התוכנה תוביל אותנו לכביש הגישה לקיבוץ חניתה (8900). באחד מעיקולי הכביש נראה שלט המפנה אותנו ימינה לדרך נוף יער חניתה. נפנה ימינה ומיד לאחר מכן נפנה בצומת שמאלה לכיוון האתר. נחנה את הרכב (ניתן להחנות במעלה המעיין וניתן בחניון ג'ולי הראל).
שלט יוביל אותנו לשביל המדרגות. נרד בשביל הבנוי ממדרגות עץ שהוקמו על ידי קק"ל. באמצע הירידה נראה בריכת שכשוך קטנה. כל ההליכה מלמעלה למטה אורכת כ־5 דקות של הליכה מתונה ואיטית. כל מסלול הירידה הוא מקביל לנתיב זרימת המים מהמעיין.
למטה יחכה לנו מטע של עצי חרוב שניטע בשנות ה־50 של המאה הקודמת, כחלק מניסיון לספק לבעלי החיים במשק אוכל עתיק קלוריות. הניסיון נכשל, אך המטע נשאר. הקיבוץ החליט לקרוא לו על שמה של ג'ולי הראל (1919-2010), אשתו של יוסי הראל, מפקד אוניית המעפילים אקסודוס, שעלה על הקרקע עם הגרעין הראשון ב־1938, והוא יחד עם חברי הגרעין האחרים סללו את השביל לקיבוץ ולכן הוא נקרא שביל הכובשים. במטע ישנם שולחנות פיקניק ונקודות צל להנאת הנופשים.
יש לציין כי זרימת המעיין נשלטת על ידי הקיבוץ, והמקור הוא צינור שאיבה שמזרים את עודפי המים שמשמשים להשקיה.
בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.
