בחודשי החורף (ינואר-פברואר) ותחילת האביב, ישנו מקום שמשלב היסטוריה, פריחה, מים ונוף, מסלולים לכל המשפחה, חניות בשפע - שמורת נחל פולג ושער פולג.
רבים מאיתנו, אני מאמין, חולפים עשרות פעמים בכביש 2 ליד השמורה, יודעים על קיומה, ולא נעצרים לבקר. הפעם, מיד אחרי הסגר, תנו קפיצה למספר שעות, ותשמחו על כל דקה!
ההגעה לשמורה (המהווה חלק משביל ישראל), היא דרך תחנת הדלק "דור אלון" הנמצאת כ־2 ק"מ דרומית למכון וינגייט.
לאחר שנחנה את הרכבים בנקודה (1) או (2)- ראה מפה מצורפת, המרחק ביניהם הוא כ־500 מטר של פריחות, נצטייד במים, כובע, ולמהדרין תרמוס, קפה, עוגיות, פירות ושקית אשפה(!), ונצא לסיור בשבילי השמורה.
בתקופה זו של העונה (סוף ינואר תחילת פברואר), נתקל בקבוצות של כלניות אדומות, רקפות, איריסים (או אירוסים) ארץ ישראלים, פשתה, חמציצים, סביונים, לופיות ולחמיות (חובזה), שיצאו להילולת פריחה ולבלוב, קרוב למרכז הארץ.
מספר מילים על האיריס הארץ ישראלי. זהו פרח אנדמי (כלומר צמח בתנאי בידוד מהגאוגרפיה של אזור המזרח התיכון, עם DNA שהתאים את עצמו לסביבת הגידול), שצומח בארץ (בין הנגב הצפוני לעמק יזרעאל - כולל הגלבוע והכרמל), ושמו המדעי ניתן לו במאה ה־19, על ידי חוקר צרפתי בשם אדמון בואסייה, "איריס פלשתינה"- ללא שום הקשר פוליטי...
למה איריס? איריס הוא שמה של אלת הקשת היוונית, ואכן צורתו של הפרח הוא כקשת מגוונת צבעים, שצומחת מן האדמה. האיריס מוזכר בתנ"ך כצמח השושן: "וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים, מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן" (מלכים א' פרק ז'), ובהמשך ההיסטוריה השתמשו בסמלו גם בבית שני, בתקופה הרומית, המוסלמים, הצלבנים (מלכי צרפת ואנגליה), תנועת הצופים העולמית, והוא הפך לסמלה של החברה להגנת הטבע – כה חזק היה קסמו.
נחזור לשמורה.
כל השמורה נמצאת על רכס כורכר שהוא ייחודי למישור החוף הישראלי. ככל שנצפין בשבילים, ניתקל יותר בחורש ישראלי כחרובים, אלונים ואלות. שימו לב, נכון לסוף ינואר 2021, אגם יקום עוד יבש – אבל לא לדאוג, בטיול תראו כל כך הרבה מים, שישכיחו מכם את יובש אגם יקום. לאורך השמורה ישנן מספר נקודות צל שניתן לעצור, לפרוס שמיכה, להתרווח ולהיכנס לאווירת הטבע.
צפונית לנקודת החניה השנייה, נוכל לצאת לשני מסלולים בשמורה:
1. האזור המערבי שצמוד יותר לכביש החוף (2). באזור זה נוכל לפגוש את ההיסטוריה של מושב אודים, בשלבי עלייתם לקרקע. המושב אודים הוקם ב־1948, על ידי ניצולי שואה. שם המושב "אודים", המסמל את אותם ניצולי שואה, נגזר מהתנ"ך: "הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם; הֲלוֹא זֶה אוּד, מֻצָּל מֵאֵשׁ" (זכריה ג').
אם נצעד בסימון שבילים לבן-שחור-לבן, נפגוש את ההתיישבות הראשונה של אנשי המושב, טרם המעבר שלהם לאזור הקבע.
ניכנס ל"חורשת השלושה" שניטעה על ידי המתיישבים לאחר רצח שלושה מחברי הגרעין שהקים את המושב, נפגוש את מבנה המזכירות הראשון (שהיה בנוי אבן מסיבות ביטחוניות) ולידו את האנדרטה לזכר שלושת הנרצחים בהגנה על הישוב בספטמבר 1948. בהמשך נראה את המחצבה (עוד מהתקופה הקדומה) ששימשה את ראשית המתיישבים, ואת שתי המערות ששימשו כרפת ודיר עיזים (הכניסה אסורה). ב־1950 עבר המושב לאזור ישוב הקבע שאנו מכירים היום. באזור נפגוש עוד מספר מועט של בניינים של אודים הישנה.
2. נחזור על פעמינו (אינני רואה טעם להמשיך בשביל צפונה, אלא אם ברצונכם ללכת לאזור החולות, המערבי לכביש 2), ונמשיך מזרחה לכיוון נחל פולג.
נחל פולג (ואדי פאליק – "החוצה" בערבית) איננו נחל טבעי, אלא נחל שנוצר מחיתוך של גבעת הכורכר המפרידה בין הצד המזרחי (שהיה ביצה עד לחיתוך תל הכורכר), לבין רצועת החולות בואכה לים. חיתוך רכס הכורכר, לצורך אפשור ניקוז המים, נעשה עוד בתקופה הרומית, ותוחזק לאורך 900 שנה לסירוגין. בתקופות הממלוכית והעות'מנית (1160-1917) הניקוז הוזנח, והמתיישבים היהודים הראשונים באזור ניקו את תעלת הניקוז, אפשרו את זרימת המים לכיוון הים, וייבשו את הביצה.
נלך לאורך הנחל (פריחה משגעת), ומי שיחפוץ יוכל לטפס על תל הכורכר ולמצוא שרידים של ישוב כנעני קדום (תל פולג). בדרך נעבור ב"מנהרה" של קנה מצוי, אחת מהארוכות ביותר בארץ (כ־100 מטר), ונצפה בפריחה יוצאת דופן בכמותה, של רקפות ולופיות.
הלופיות הן רעלניות, ויש המכנים את הצמח "מטה אהרון", על בסיס הסיפור שלמרות היותו רעיל, הקב"ה הצמיח על הצמח שקדי מאכל, כפי שמוזכר בתנ"ך: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי, וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר י"ז, כג).
לא רחוק משמורת פולג (כולל שער פולג), במרחק נסיעה של 10 דקות משמורת פולג, נמצא אזור טיולים נוסף, מרשים ומלא מים, עליו אדבר בשבוע הקרוב.
